שכירה בהייטק מגוש דן סוגרת את המחשב הנייד ב-23:00 אחרי היום השלישי ברציפות של עבודה מהסלון. הגן של הילדים סגור, האזעקות לא נותנות לצאת, וחשבון החשמל של אותו חודש קפץ בכ-190 ש”ח לעומת החודש המקביל בשנה שעברה. במקביל היא שדרגה את חבילת האינטרנט וקנתה כיסא ארגונומי ב-890 ש”ח, כי הכיסא של פינת האוכל שבר לה את הגב אחרי שבועיים.
חלק מהוצאות עבודה מהבית האלה מוכר לניכוי מס גם לשכיר, אך רק בחלק היחסי שמיוחס לשעות העבודה ולשטח שמשמש למשרד הביתי – ואת ההחזר אפשר לתבוע עד שש שנים אחורה. זו הנקודה שרוב השכירים מפספסים: הם מניחים שההטבה שמורה לעצמאים בלבד.
מאות אלפי שכירים עברו לעבודה מרחוק בגלי החירום של השנים האחרונות, ורק חלק זעום מהם בדק אי פעם אילו הוצאות ניתן לדרוש. ההכרה בכל הוצאה נשענת על שלושה גורמים: הקשר הישיר בין ההוצאה להפקת ההכנסה, היכולת לתעד אותה בקבלה, והאחוז היחסי של השימוש המקצועי מתוך השימוש הכולל בבית.

אילו הוצאות עבודה מהבית מוכרות לשכיר
מס הכנסה לא מכיר בחשבון במלואו, אלא בחלק היחסי שאפשר לייחס לעבודה. ככלל, ככל שההוצאה מתחייבת מהעבודה ולא משפרת את רמת החיים הכללית, כך הסיכוי להכרה גבוה יותר. הטבלה הבאה מסכמת את סוגי ההוצאות הנפוצים ואת רמת ההכרה הטיפוסית לשכיר.
| סוג ההוצאה | הכרה טיפוסית לשכיר | התנאי המרכזי |
|---|---|---|
| חשמל, מים וארנונה | חלק יחסי לפי שטח ושעות | חישוב אחוז שימוש מתועד |
| אינטרנט וטלפון | חלק יחסי, לרוב 20%-50% | הפרדה מהשימוש הפרטי |
| כיסא ושולחן ארגונומי | הכרה חלקית, לעיתים בפריסה | נרכש ייעודית לעבודה |
| מחשב וציוד קצה | פחת על פני 3 שנים ומעלה | לא סופק על ידי המעסיק |
| שיפוץ כללי, מטבח, טלוויזיה | לרוב לא מוכר | אינו קשור ישירות להכנסה |




